רקמה אנושית

גנב הזמן

בכיפור ישבתי לסדר פאזל, קניתי 1000 חלקים - 1000!! ישבתי והתחלתי למיין, לסדר, לחפש מסגרת (חלקים עם צד ישר) וכשאני יושבת מול כל החלקים אני מתחילה לצחוק עם עצמי עלי. ורואה את האלוהות יושבת למעלה שיודעת בדיוק איפה כל חלק צריך להתקיים. היא צועקת "תסובבי! זה נכנס! ואני מסובבת מסובבת ושמה בצד. והאלוהות מכה על המצח ואומרת "חחח היא לא ראתה?" אלה הם חיינו, אנחנו רואים חלקים מחיינו מסובבים בודקים ואם הצלחנו מאושרים ואם לא, מניחים בצד, בסוף זה ייסתדר אם אתם רוצים לזהות עוד חלקים מהפאזל, לזהות את המסגרת ואפילו להיות קשובים יותר לאלוהות ולמסרים. אשמח לראותכם בערב של טאוטולוגיה מסע של נשמה. נחקור קצת קלפים ומסרים מהיקום. המפגש ייתקיים ב4.10 ב19.30 בערב. אצל תדמור כהן-אדרת המקום של תדמור רא"ל יגאל ידין 49 הכניסה מהשביל שבין 49-51 עלות 120 ש"ח ההרשמה מראש בקישור ליחצו כאן (אפשר תשלום בביט)

יום כיפור הוא יום ה - 0 - התחלה שלפני ההתחלה רגע לפני שעוברים ל -1 לצעד הראשון יש רגע של הכנה ה-0- מאפשר לנו למלא או לרוקן אשאל את עצמי האם אני מלאה עד 0 מקום או ריקה לחלוטין ואין לי כלום -0- האם המגירה מלאה ואין מקום או ריקה ויש הרבה מקום. יום כיפור מאפשר לנו חשיבה מחודשת רגשית של למלא ולרוקן באפס מגבלות. לא בכל הקלפים מופיע קלף ה -0 - רובם מתחילים ב-1- התחלה וצעד ראשון. אבל תמיד ליפני כל צעד יש ניצוץ של מחשבה, ניצוץ של רצון, ניצוץ של התרגשות שהוא מעורר לעשיה. כל קלפי ה -0 - מתמסרים למקום ,לזמן, לביטחון שהכול בסדר! יום כיפור הוא יום מלא ניצוצות ובכדי לזהות אותם עליינו פשוט להקשיב, להתבונן ולהתרגש. אז רגע ליפני יום כיפור נחתום את השנה הקודמת ב- 0 - מחשבות של חוסר ובמלא מחשבות של יש והתרגשות מהמגיע. אשמח לראותכם בערב של טאוטולוגיה שיתקיים ב 4.10 במודיעין ב19.30 נחקור קצת קלפים ומסרים מהיקום. לפרטים והרשמה ליחצו כאן לפרטים על קורס קלפים ומייתרים שייפתח ב12.10 בערב ליחצו כאן

לפני 18 שנה נרשמתי לקורס תקשור, אחרי ששנה לפני הרגשתי ש "יצאתי מדעתי" ! מרגע שלמדתי רייקי נפתח סכר תודעה אחר ואז גם החיים קיבלו הבנה אחרת. משהו השתנה! כי כשאני עורכת שולחן ארבעה ואנחנו שלושה אז משהו השתנה בתודעה שלי . כשאני עונה בקול רם לקול שמבקש חיבוק אבל בעצם לא קיים – אז משהו השתנה בתודעה שלי! כשאני צועקת "תעזוב אותי" לדמות שלא קיימת (נדיר שאני בכלל צועקת ) - אז משהו השתנה בתודעה שלי! וכשאני שואלת את הדמות הזו "לאן הלכת?" – אז בהחלט משהו השתנה בתודעה שלי! אז הלכתי ללמוד ......תקשור !! לפני כן ...לא ידעתי מה זה תקשור ולאן אני הולכת עם הידיעה הזאת? אבל זה היה חזק ממני. גם "כאילו" היה כל כך נכון שנפתח ממש קרוב לבית בדיוק בשבילי. במפגש ראשון אני יושבת, מתבוננת, מקשיבה, לא ממש מבינה אבל ...... מאפשרת להלם להתקיים. במפגש שביעי כבר פרצתי בבכי "אני לא מבינה, אני לא מתקשרת כלום, לא מקבלת כלום, כולכן מעבירות מסרים ואני!?!" אז שאלה אותי אחת הבנות את שאלת מיליון הדולר!! " את לא רואה כלום? " ואני!!! ברור שאני רואה אני רואה סרטים בדמיון. היא אמרה "לי ספרי לי" ואז נפרץ הסכר בשנית "אני רואה"!! כן, ככה אני עובדת עם התודעה, האינטואיציה והתקשור. "אני רואה” התובנה שאפשרה למטבע קטן ראשון לנחות בקופת חיסכון עתיק שכבר היה לי שנים. זו הייתה הבנה עם הרבה רעש והתרגשות. עוד בילדותי אמרו לי ההורים שלי המורים וגם חברי "עידית תנחתי את חולמת!" היום אני עונה שאני מממשת את החלומות שלי וגם מתפרנסת מהם. היום אני יושבת לצפות בטלוויזיה עם בעלי, הוא צוחק או מגיב או שואל אותי בהקשר למה שראינו ואני עונה – מה? לא הייתי פה........ (אמרנו שאני חיה בסרט) אז לכל מי שחושבת שהיא לא מחוברת לאינטואיציה לתקשור או בכלל לרוח, פשוט שאלי את עצמך את רואה דברים בדמיון? את מרגישה? את יודעת? מה בעצם האיכות שלך? אז יגיע החיבור שלך לתודעה. כשתאפשרי לדמיון מקום תביני שכולנו בעצם צינור שיודע הכי טוב מה נכון לנו! שימי לב שהתובנות והעוצמות שלך יכולות להתקיים במיטבם בעיסוק שלך. אם את מעצבת פנים – בדמיון שלך את כבר יודעת איך בא לך על הבית הזה. אם את סטייליסטית – בדמיונך את כבר רואה את הבגדים שאותן הלקוחה שלך צריכה ללבוש אם את טכנאית מחשבים – בדמיונך את תדעי איך לצאת מפלונטר ממוחשב. ואם את לא יודעת עדיין, זה הזמן להתחבר לחוזקה שלך. אפשרי לעצמך את המסע עם קלף המסע ואם את רוצה עזרה אז בשמחה שלך באהבה עידית גדג'

שאלו אותי... מה, כל הקלפים טובים? כן, כי אני בוחרת. אני בוחרת לראות מה מרוויחה השואלת מהחוויה, ומה יקדם אותה הלאה. חשוב לי שהשואלת תצא עם ידע מעשי להתקדם. את יכולה לדבר שעה על קלף!! ברור, קלף הוא תחילתו של סיפור מדהים, סיפור שלפעמים ייתן לי תקציר או את סיפור החיים של שואלת השאלה. אם ארצה או ארגיש שמשהו חסר לי אפתח קלף נוסף להבהרה. מה את רואה בקלף שאני לא רואה? אני סורקת את הקלף. כל פעם שאני מביטה בו אני רואה מסרים חדשים, מזווית אחרת בהתאם לשואלת השאלה. כמו למשל, קלף שמראה נשר במעופו המשקיף מלמעלה - לפעמים אפרש את זה שהוא בורר את טרפו ויורד במדויק לקחת את השלל. ולפעמים הנשר בוחר לא לרדת ולתפוס את טרפו ורק ידאה מעל טרפו, או כי שבע או כי פוחד או רואה איום שאומר לו "לא". אין אמת אחת, לכל שואל יש תשובה המתאימה לו ובהתאם לשאלתו. יש המון סוגים של קלפים, איך את בוחרת? אני מאפשרת לאינטואיציה לדבר. ואם קצת בהומור אז פשוט רואה את האריזה של הקלף עם פה גדול שאומר " קחי אותי, בתוכי הפתרון" כמה סוגים של קלפים יש? יש כמה סוגים ומשפחות של קלפים - יש קלפים אימוניים שהרבה מאמנים עובדים איתם לתהליך האימון, יש קלפי מסר שיש בהם טקסט שאפשר לקרוא ולקבל ממנו ערך, יש סוגים שונים של טארוט כאלה שמחולקים לרוח וחומר ויש כאלה שנותנים תשובה דרך מסע בתמונה או ציור. מה ההבדל בין סוגי הקלפים? כל קלף מביע רגש אחר וחוויה שונה. לפעמים זה כמו לומר "אני אוהבת אותך" בכמה שפות, כל שפה תרגש אחרת את שואל השאלה ואותי. אני מתאימה את הקלף או את חבילת הקלפים עם השפה של שואלת השאלה. אם היא אמנית אפתח קלפים עם המון פרטים צבעוניים בכדי שהיא תוכל לדמיין איתי ולהתחבר לאינטואיציה. אם שואלת השאלה היא דידקטית ונבהלת מיותר מדי פרטים אפתח קלפים נקיים יותר, כך היא לא תרגיש שפספסה משהו והכל זורם והיא קיבלה את המענה לשאלתה. מה הסוד בעינייך לפרוש חלומות? לא סתם אומרים "חלום טוב חלום שלום"! חלום יכול להעביר לנו חוויה רגשית שעברנו בזמן האחרון ויכול גם להעביר לנו מסר. רצוי מאוד להבין את החלום דרך חולם החלום ולא סתם לשייך מילים לפי המילון של החלומות. חלק מרכזי בפרוש החלום הוא לשאול את החולם את השאלה הנכונה בהתאם לחלום. לדוגמה – מישהי חלמה שנישקה כלב והתעוררה עם "איזה חמוד!! " אחרת חלמה את אותו החלום וקמה עם בחילות. השאלה הראשונה שאשאל היא: מה זה בשבילך כלב? ולפי הפרשנות שלהן נדע מה המסר שקיבלה מהחלום. האם כל אחד יכול לפתוח קלפים? או לפרש חלומות? בוודאי ! כמו שכל אחת יכולה לעשות כושר, רק ההבדל יהיה בכמה ספורט את עושה בשבוע? אני מכורה לספורט הזה ומקווה להתמסר גם לכושר. תני לי טיפ לפתיחת קלפים בפעם הראשונה 1. ערבבי חפיסה כשאת חושבת על מסר יומי כללי שאת רוצה לקבל. 2. חתכי את החפיסה ל 2 או פרסי אותה כמו מניפה ומשכי קלף. 3. התבונני בו, סרקי אותו והתחברי לרגשות שעולות לך: התרגשות, צחוק, שמחה, סיפוק או שלא נדע פחד.... 4. זכרי שזו הבחירה שלך לפענח את עצמת הקלף, אם את חיובית יגיע המסר בהתאם. מחובתך להיות חיובית וחיונית! 5. כיתבי על דף את כל מה שעולה לך: צבעים, רגשות, מילים ואז קראי את הכל בהנאה ובסיפוק. ב ה צ ל ח ה!!

כאשר מגיעה אלי מתאמנת/מטופלת אני מתחילה להיכנס ל"סרט" זה מתחיל בשמה, כי לפי השם שלה אדע כבר לזהות נומרולוגית את החוזקה החולשה האהבה וגם איך הסביבה רואה אותה. וכשהיא מתיישבת מולי בכורסא אני כבר בכסא הקולנוע, מקום טוב באמצע שרשום עליו "שמור" כל כולי מתמסרת לחוויה שהיא מעוניינת לשתף. היא מתחילה לשתף, ובדמיוני אני כבר רואה אותה בתוך הסיטואציות. איך היא מתנהלת חושבת מגיבה ועוד. אם היא מספרת שכואב לה הראש אני כבר רואה את הגלגלים בראשה ואיך צריך "לשמן" אותם בכדי שהראש ישקוט. אם משהו קשה לה בבית אוכל לראות את הבית ואם יש משהו שכדאי לנקות אנרגטית או פיזית אומרה לה לשנות בכדי שהיא תרגיש בנוח. כאשר התקשרה אלי חברה טובה שמספרת שיש לה ראיון עבודה או ראיון להצעה שהיא רוצה לממש,היא משתפת ומתארת לי מה היתה רוצה שיקרה במפגש בכדי שהיא הרעיון שלה יתממש נכנסתי לסרט של הפגישה שלהן, בדמיוני רואה את הפגישה ואיך היא יכולה להתקיים בצורה מיטבית. אני רואה את המראיינת מה שפת הגוף שלה, מה המחשבה שהביאה אתה לפגישה והאם המחשבה הזו רלוונטית לקדם את חברתי, מה הייתה רוצה לשמוע או לדעת וכן איזו אנרגיה נמצאת בחדר והאם כדאי לנקות אנרגטית. אני מתחילה לשקף מה אני רואה בסרט ואיך אפשר לערוך את התסריט במיטבו. אפשרתי לחברתי את הבחירה איך להעביר את המסר שלה וכשאנחנו יודעות מה הציפיה של המראיינת ומה נקודת הפתיחה שאתה היא הגיעה למפגש. כך יותר קל לנו לבנות תסריט נכון. לאחר זמן מה חברתי התקשרה לעדכן שהפגישה הייתה מעולה ומדויקת, הטיפים שדיברנו עלייהם הביאו את המפגש לשיא של עשיה נוספת. אך זכרו לא תמיד התוצאה תהיה בדיוק כמו שאנחנו רוצות אבל בהחלט הדרך הנכונה להרגשה שעשיתן את המיטב. ולסיום כמה שלבים להיות העורכות של הסרט בחייכן. 1. דמיינו את הסיטואציה כמו שהיא כרגע בראשכם ותנו לה מקום בלי שיפוטיות. אם זה הבית, הראש, הריאיון או כל דבר אחר. 2. שאלו את עצמכן מה הייתן משמרות משנות ומה האנרגיה שבה אתן נמצאות ומביאות למקום. 3. בדמיון יש לכן את כל הכלים שלהן אתן זקוקות בכדי לממש. הוסיפו אומץ צחוק ואולי אפילו מברגה בכדי לפתוח תקיעויות תהיו יצירתיות. 4. התחילו לדמיין אתכן במיטבכן בתוך הסיטואציה כשהיא מדויקת לכן. 5. טיפ חשוב! בכדי להיות מחוברת לאינטואיציה/ דמיון/ תקשור שימי "שכל" בצד! כלום לא רלוונטי חוץ מהיותכן מחויכות מבפנים החוצה.

ביום הולדתי ה25 כשאני בשבוע ה28 (חודש 7) בסריקת מערכות מורחבת גילינו שההריון לא תקין והמליצו לי "להוריד" את העובר בעקבות ריבוי מומים וגידול שמאוד ברור בסריקה (בעורף של העובר) שמשהו לא תקין. אני באינטואיציה שלי ידעתי! ידעתי! שהם צודקים! אז, עדיין לא הייתי מחוברת כמו היום לעולם הרוח אך בדיעבד מאוד קשובה לאינטואיציה. (לא לרעשים מבחוץ של אנשים שאמרו אולי לאאא). ואז החלה מסכת ריצות בכדי לסיים את החוויה כמה שיותר מהר. נקבע תאריך לזירוז לידה ושבוע אחרי אני בבית חולים בהריון מתקדם צועדת לבית חולים בידיעה שאצא בידיים ריקות. באותו הרגע נכנסתי לסרט באותו הרגע התנתקתי מהגוף מאותו הרגע בעלי הוליך אותי מאותו הרגע כלום לא נוגע מאותו הרגע אני התנתקתי מעידית מאותו הרגע כלום לא נוגע מאותו הרגע השמיעה שלי היא דרך הפרשנות וההובלה של בעלי. היום אני מספרת לכן את "הסרט שלי" את הסרט שבו רגעים אני פוגשת את גופי את עידית ולרגעים צפה מעליו. אני יודעת לתאר מה עבר על "עידית" ואיך היא אפשרה לחוויה להתקיים. מעידית ביקשו לעלות למיטת הטיפולים חיברו לאולטראסאונד וכמו בבדיקת מי שפיר אך להבדיל פה הוזרק ישירות ללב חומר שיעצור את ליבו של העובר. אמרו לעידית להסיט מבט מהצג ואני רציתי להיפרד שם אני ועידית נפגשנו לאחת ואפשרנו להישיר מבט אל הצג לראות את פעימות הלב מאיטות ופוסקות. אז התחיל תהליך הלידה. עידית התבוננה ברופא במבט מזוגג ואני מרחפת מעל כאילו רואה סרט אימה ומוקירה תודה לבעלי ששם מניח את ידו הגדולה על לחיה כי זה מה שהרגיע אותה מאז ומתמיד. הכניסו את עידית לחדר במחלקת נשים חדר פרטי שכאשר תלד לא תצעק ותפריע לאחרות. רגעים ששם עידית ואני נפגשנו היו ברגעים שאמרתי לבעלי "שאף אחד לא ייכנס אלי רק אתה!" ועליתי. המשפחה הקרובה ניסתה להיכנס אך הוא הדף בטענה שאני ישנה. ראיתי אותם מציצים מהדלת חווים את כאבי אך חסרי אונים. אותי זה קצת הצחיק ועידית היתה נאמנה ועצמה עיניים כאילו ישנה. שם היינו אני עידית ויוני בעלי. היד שלו על לחיינו (שלי ושל עידית) ואנחנו בשקט עידית מסוממת מטשטוש ואני מביטה בה וגאה בה בהחלטה. אז זה התחיל הכאב והצירים שעידית חוותה בשקט ובהשלמה יוני כבר לא היה שם אני לבד עם עידית חוות את הפרידה והלידה של הנשמה הקטנה שבחרה להעביר שיעור עצמתי עם ריפוי ענק. האחות הביאה קופסה ביקשה מעידית שוב להסיט מבט אך אני ועידית נפגשנו שוב "רצינו להיפרד" נתנו הצצה קטנה וראיתי איך האחות מניחה אותו בקופסה ואז היא אישרה " יקרה, כבר עכשיו לפני הבדיקות יכולה לומר שעשית נכון!" אני נפרדתי שוב מעידית אני צפה מעלי ומחבקת את עידית הכאובה, עידית בוהה אל החלל ומחכה ליוני שיכנס ויניח את ידו על לחיה. תוך שניה הוא שם אז גם אני ועידית נפגשנו שוב מתמסרות לכף ידו הגדולה. אז אמרתי לו תביא את אור ביתנו (אז בת שנתיים) אני רוצה לצאת בידיים מלאות. למחרת אור הייתה מחובקת בידיי ובליבי כשאני מחוברת לעצמי ויצאנו ביחד מבית החולים. למי שקראה עד כאן תודה גדולה שאפשרתן לי לשתף חוויה שלא פתחתי 23 שנה. חשבתי שזה יהיה בקלות אך זה בהחלט הציף אותי ולאורך כל הכתיבה בכיתי וקינחתי את האף עכשיו אני באמת שלמה ומחוברת לאני ועידית . 

לאן? מתי? ולמה?